ערכתי לאחרונה בתאריך 30.05.10 בשעה 22:14
בברכה, קפה קצת ארוך ומייגע אך חשוב ושווה קריאה...אין זה
סוד ואף מן המפורסמות הוא בקרב הציבור, כי התשקורת בישראל רובה ככולה היא
בדיוק כמו האו"מ, צבוע, אנטי ציוני, פוסט ישראלי. ומהווה שופר ובמה
לאג'נדה שמאלנית קיצונית אנרכיסטית. כן כן, הם
ינענעו בראשם, יצקצקו בלשונם, יכחישו ויטענו כי מי שאומר כך הוא פאשיסט
ומדכא זכויות דמוקרטיות וסותם פיות. יגלגלו עיניים תמימות למרומים
ויציגו כאילו משקפים הדיווחים את המציאות, וכי אין לנו מה להלין שכן תפקידה
של התשקורת הוא לחשוף לעורר להתריע ועוד כל מני 'בולשיט' ממיטב לשונם
הדמגוגית של אנשי התשקורת בישראל. אלא שלאט לאט
נחשפים העיתונאים במלוא מערומיהם. עורכי ובעלי עיתונים נחשפים בקלונם.
והתחרות שעורר העיתון ישראל היום שנוא נפשם של טייקוני תשקורת גדולים,
חושף את בושתם של כמה וכמה טייקוני תשקורת ואנשי פוליטיקה הקשורים עמם, כך מצטיירת
כל פרשת החוק המקודם על מנת לנסות ולבלום את העיתון בעל הדעה הפוליטית
האחרת.. כן זה המצליח המאיים על הבמה האחידה שהייתה נהוגה כאן בשנים
עברו. הנה כאן לא מדובר בסתימת פיות...
בחרתי הפעם
להציג שני פרשיות המסוקרות בתשקורת ומוכיחות כי בין העובדות לבין המצטייר
בתשקורת, יש קשר רופף מאוד.. למעשה מה שחשוב לאנשי התשקורת הוא הכותרת
שקרית ככל שתהיה העיקר שתצמיח פעילות תשקורתית ועבודה לעיתונאים בגרוש
שיהיה להם קצת תעסוקה, כמו גם הזדמנות להתנגח בציבור השנוא עליהם, ולכן לא
ניתן כלל לערער או לבלבל אותם עם העובדות. הפרשה
הראשונה היא פרשת הבנות בעימנואל. העובדות ברורות, כלל לא מדובר כאן בנושא
עדתי, אלא בנושא דתי. אין שום קשר למוצא העדתי של הבנות המתבדלות
המכונות בתשקורת גם 'סרבניות' לסרוב שלהם ללמוד עם הבנות האחרות. מדובר
כאן בנושא דתי טהור הקשור בשורשים, בהבדלי השקפה אורח חים ומצוות דת. ולא
במוצא הבנות באשר הן. גם משרד החינוך מודה
בכך, אפילו בימ"ש עליון בעקיפין מודה כי לא השיקול העדתי הוא היוצר את
ההבדלה, אלא שזו לבסוף תוצאתה כביכול, ולכן לא חשובה לכאורה הסיבה,
התוצאה פסולה. ועדין שוב ושוב תמצאו בתשקורת כותרות
ורעיונות עם הורי התלמידות, בו מוטחות בהם שוב ושוב האשמה כי הם גזענים
וכו... התשקורת סימנה את המטרה, כעת נותר רק
לכוון את התחמושת. זו פרצופה של התשקורת בישראל. הלאה האמת... העיקר
השיסוי והשקר. הפרשה השנייה החמורה יותר היא, פרשת
שיח ג'ראח. בסיקור התשקורתי של נושא זה אנו
מוצאים לא רק שקר צביעות והסתרת נתונים וסילוף עובדות. אלא גם כי מגמת כל
זאת היא, האידיאולוגיה הפוסט ישראלית, אנטי ציונית, גזענית ושוללת
זכויות יהודים בארץ ישראל כאג'נדה מובנת. וכדרך מחשבה ופעילות להנחילה
לכל מקום שרק אפשר. העובדות לכאורה
פשוטות וברורות. רכוש יהודי שנקנה בכסף מלא כחלק מהחזון היהודי ציוני לרכוש
נחלות בירושלים עיר הקודש משאת נפשם של יהודים משחר ההיסטוריה בעיקר
לאורך שנות הגלות. רכוש זה שבעליו נאלצו לברוח ממנו בשל הכרזת מלחמה של
מדינה עוינת שכבשה והשתלטה לבסוף על הרכוש, הוחזר לבעליו לאחר שנות דור . לא
היה זה קל להחזיר את הרכוש חזרה לבעליו החוקיים והאמתיים. לווה הדבר
בשנים ארוכות של דיונים ומאבקי משפטיים בכל הערכאות של בתי המשפט
השונים במעלה הסולם כולו. וגם אז לבסוף נקבע כי לדיירים הערבים אותם שיכנו
בפשע הכובשים הירדנים בבתים הגזולים. יש זכויות של דיירים מוגנים ועל כן
באם ישלמו הם דמי שכירות זעומים. יוכלו להמשיך ולגור בבתים כפי שהם. בית
המשפט התעלם כי מדובר כאן בתמצית הציונות. בחזונה של מדינת ישראל. בתחיית
חלומה והחזרת עטרה ליושנה בארץ ישראל בו המדינה תפעל להשיב רכוש יהודי
שנרכש כגאולת קרקעות כחלק מהותי מהחזון הציוני שעל גבו הוקמה המדינה.
והתייחס לנושא כולו כאל נושא משפטי קר ומנותק נטו. והדיירים הערבים שנוצלו
כחלק ממלחמת האויב להשמדת המדינה וקעקוע שליטתה בירושלים, הפכו בחסות
המשפט הישראלי ה'נאור' לדיירים מוגנים. אלא שדא
עקה, דווקא הם הדיירים הם שלבסוף התנגדו ולא הכירו בזכות כלשהי של בעליהם
היהודים של הבתים. ובעידודה של הרש"פ שבנתה את שמה ומאבקה ברחוב
הירושלמי על גבם, הפסיקו לשלם את דמי השכירות המקנים להם זכויות דייר
מוגן, ויתרה מזאת, החלו לשנות שינוי מהותי בנכסים שכלל אינם שייכים להם,
ועוד באופן בו הם גם מצהירים כי גם החוק הישראלי וחוקי הבניה והתכנון
וחוקי העזר של הרשות המקומית, גם הם אינם חלים עליהם. והוסיפו תוספות
בנייה בלתי חוקיות וחריגות לנכסים, והרסו שינו או הפקיעו שטחים מאותם מבנים
וסביבתם.. ושוב לאחר מאבקים ודיונים שארכו שנים בכל מסדרונות בתי המשפט
והערכאות השונות. ולאחר אין סוף אזהרות, התרעות. ואין ספור פניות פסקי
דין עיכובים והפעלתם מחדש. הוחזרו מספר זעום של בתים מתוך המכלול כולו
העומד ותלוי עדין במסדרונות הבירוקרטיה המשפטית, הוחזרו שני בתים
לבעליהם החוקיים. (נכס אחד מהם הועבר רק מחציתו. שלמעשה בו אסור להתגורר
שכן אותו חלק שהוחזר הוא החלק הבלתי חוקי שהתווסף בו. בעוד לערבים שגרו שם
עד כה לא פעלה העירייה לאסור את המגורים בתוספת. הנה כאשר החלק הנדון
הוחזר לבעליהם היהודים, נזכרה העירייה כי מדובר בתוספת בלתי חוקית שאסור
לגור בה. וכך על פי פס"ד של בית המשפט מותרת רק נוכחות שומרים מטעם
העמותה בעלי הנכס/קרקע במקום). כאמור פינוי שני
בתים אלו נעשה לאחר התדיינות משפטית ארוכה בו למעשה הופלו הבעלים החוקיים
והמקוריים של הנכס משך שנים ארוכות במימוש זכותם בנכס. הפינוי של הבתים
והעברתם לבעליהם החוקיים, לא מפצה על שנים ארוכות מאוד בו התגוררו
הפולשים בנכס מבלי ששלמו דמי שכירות או דמי מפתח או דמים כלשהם על השימוש
בנכס. לא הם ולא ממשלת ירדן ששכנה אותם שם. מדינת ישראל לא נקפה אצבע מייד
לאחר ששחררה את המקום לפנות במיידית את הכובשים שהשתלטו על הנכס
ולהחזירו לבעליו החוקי שנאלץ לנטוש אותו בשל פעולות אויב. ואלו נאלצו
לכתת רגליהם במסדרונות ה'צדק' הישראלי עד שיזכו סוף סוף להחזיר לידיהם את
רכושם שנחמס. מהם. ולא, לא מדובר בנכס של יהודי שנאלץ לברוח מארץ ערבית
ולעלות חסר כל לארץ ישראל שעל כך מדינת ישראל מעולם לא נאבקה. אלא בנכס
יהודי שהושב חזרה לגבולות מדינת ישראל! גם אז לא זכו בעלי הנכסים לתמיכת מדינת
ישראל במאבקם להשיב להם חזרה את רכושם. אך את כל
זאת לא תמצאו בתשקורת. מדוע? משום שבדיוק בסיפור זה נעוצה התפיסה התקשורתית
כולה. תפיסה פוסט ישראלית אנטי ציונית מובהקת. זו שאינה מעלה על הדעת
זכות קניין יהודית בירושלים המשוחררת. זו הרואה במזרח ירושלים לא חלק
משוחרר, אלא שטח כבוש. זו הרואה בתושביה הירדנים של ירושלים לפני המלחמה לא
אזרחים ישראלים. אלא עם כבוש ועדר פליטים. זו שאינה מקבלת את זכותם של
ישראלים ויהודים לרכוש ולהיות בעליהם של נכסים במזרח ירושלים. אלא רק
לערבים לרכוש ולבנות ולהשתלט על קרקעות נכסים ובתים במזרחה וגם במערבה.
זו הרואה בחזון הציוני שבשלו ובהשראתו נרכשו קרקעות בתים ונבנו מושבות בארץ
ישראל בכלל ובירושלים בפרט, כחזון גזעני שנועד לנשל את הערבים
מאדמותיהם. פוסט ישראלי ואנטי ציוני כבר אמרנו..? ועל פי
התפיסה הזאת, ועל סמך האידיאולוגיה הברורה הזו המונהגת והרווחת והתופסת
בקרב מרבית אנשי התשקורת בישראל. נסקרת פרשה זאת. מובאים הדיווחים
הנוגעים אליה. ועל פיה מסוקרת הפרשה כולה. סיקור פרשה
זאת מתמצת את התפיסה והתמונה כולה. מי שרואה במזרח ירושלים שטח כבוש.
ביהודי הרוכש בית בה. רוכש בה קרקע, בונה בה. מממש זכות קניין בה
(שלדעתם אין לה כלל זכות קניין) הרי הוא כובש המנשל ערבי מאדמתו. ולכך
אין כלל צורך בהבאת העובדות דלעיל כי את מי הם מעניינות, מה החליט בית משפט
זה, ומה פסק בית משפט אחר. מדובר בכיבוש, ומה לבית משפט ישראלי
ופסיקותיו על שטח כבוש..? זו תמציתה של התשקורת במילה אחת. כיבוש! וכעת ניתן
להבין מדוע מתחרפנים השמאל הקיצוני והשורשי מ"סדין אדום" זה המתנופף לנגד
עינם בהתיישבות היהודית בשמעון הצדיק והחזרת העטרה ליושנה. שכן זו
מסמלת עבורם בדיוק את מה שהם כה מסרבים להכיר בו. את העובדה כי החזון הציוני
שוב ועדין שב וקורם עור וגידים. כי יהודים עדין ממשיכים וממשים זכות קניין
בירושלים. כי בית משפט ישראלי הוא הנותן את המילה האחרונה באשר לסוגיות
משפטיות בירושלים. ובעיקר כי בשנת 2010 יהודים עדין חוזרים בטיפות או
בקילוח או בזרם וב"ה בזרם איתן. להתגורר בשכונות ציוניות הממשות את חזון
התפילה הנאמרת על ידי יהודים רבים כל כך משחר ההיסטוריה שלוש פעמים ביום
"ותחזנה עיננו בשובך לציון ברחמים... ובנה ירושלים עיר הקודש... לשנה
הבאה בירושלים הבנויה..." ותפילות שונות ורבות הקשורות לירושלים. מתממשות
עדיין לנגד עינינו. וזה מטריף אותם! וכך
בכל יום שישי מתנפצים מאות שמאלנים ואנרכיסטים אל סלע ההתיישבות היהודית
בשכונת שמעון הצדיק, האלו גרים ויצוקים במקום כסלע איתן, והאלו חוזרים
שוב ושוב ככלב השב אל קיאו. מדקלמים שוב ושוב סיסמאות נבובות וחלולות
אנטישמיות ואנטי ציוניות. אנטי ישראליות. אך בסך הכול תזוזת אוויר סביב
פיהם. ומולם בית ושכונה יהודית איתנה המממשת את חזון החזרה לארץ ישראל
וירושלים. אכן כל נפיחה של שמאלני מצוי בקרבת
שכונת שמעון הצדיק זוכה לבמה ושופר גדול בתשקורת האנטי ציונית הישראלית. אכן
מאבקם של אנשי השמאל האנרכיסטי והירדנים זוכה לסיקור גדול מעל ומעבר לכל
פרופורציה. וללא קשר לאמת ולעובדות כלל. אכן את אירועי הפרות הסדר
והפגיעה היום יומית בלב בירתה של ירושלים של ערבים כנגד שכניהם היהודים
הגרים במקום על פי פסק דין של בית משפט בישראל, כל ההתנכלויות האלו כלל
אינם מדווחים, ההפך! התשקורת מסלפת ומסקרת חד צדדית אירועים שכביכול
נעשים על ידי הצד היהודי. אך ב"ה לפחות כעת נראה, כי הציבור בישראל כבר
מבין להיכן נושבת רוח התשקורת בישראל. ואינו נסחף אחר התיאורים והאווירה.
ועל אפם ועל חמתם דגל יהודי ישראלי מתנופף מעל בתי שכונת שמעון הצדיק. ואכן אנשי
השמאל האנטי ציוני אנטי ישראלי, ועמם חבריהם בתשקורת מנסים להפוך את נושא
שכונת שמעון הצדיק למבחן ולסמל באם הם יצליחו במאבקם, שכן יש רבים מהם
הסוברים כי לניצחון במערכה בנוגע לשכונת שמעון הצדיק יהווה נקודת מפנה
במערכה כולה בה יפלו מייד לאחריה כקוביות דומינו המפעל הציוני כולו. ואילו
כשלון בו ינציח את מה שמהווה סדין אדם בעינם, וכשלון מאבקם לחלוקת
ירושלים. אך היות ואכן גם הם מבינים כי את
הציבור בישראל הם לא קונים. מפנים הם את מרצם ואת הסיקור העיתונאי התשקורתי של
הנושא, לעיניים ולאוזניים בינ"ל. לנסות לסחוף אחריהם את דעת הקהל בחו"ל.
ואת הכוח הפוליטי של ממשלות אירופה וארה"ב יחד עמם. מה שיתורגם לבסוף
ללחץ בינ"ל על ישראל בתחילה לעצור את המשך התהליך בשכונת שמעון הצדיק בפרט
ובירושלים בכלל. ולבסוף לחץ בלתי פוסק מחד, והתנכלויות חוזרות ונשנות
ליהודים בפרט, יביא לנפילת הישוב היהודי בשמעון הצדיק ובמזרח ירושלים
כולה. ובזה לצערי הם נוחלים הצלחה חלקית.
הלחץ הבינ"ל אכן הגיע, וממשלת ישראל נכנעה ללחץ. רק הציבור הישראלי התעורר
לפחות בחלקו. והוא כעת מהווה את לשון המאוזנים. השנית תיפול ירושלים עם
לאו. שני הסיקורים של הפרשיות האלו מציירות לנו את האג'נדה
והאווירה השוררת במפת התשקורת בישראל. מפה העוברת מהפכה בשל הפצעתו
ועלייתו המטאורית של העיתון ישראל היום. מהפכה שיתכן ובגללה החלו כמה
עיתונאים מהם בולטים, לזמר זמירות חדשות ולרנן אווירה אחרת. הפונה יותר
לאוזני הציבור שלומד כי יש תקשורת אחרת... וכאנקדוטה
קטנה אוסיף, כי חברי הטוב מזה שנים נהוג לקבל לביתו את העיתון מעריב והארץ
מדי בוקר בבוקרו. לשאלתי מדוע ממשיך הוא להכניס זבל זה לביתו, מה עוד
שאני מכיר את השקפתו הציונית ישראלית פטריוטית. השיב לי כי זה כוחו של
הרגל. מה עוד שממקום עבודתו מקבל הוא באופן שוטף מימון לשני מנויים אלו.
ומאחר ואין זה עולה לו. וההרגל הפך שגרה. הוא בורר את הכתבות והכותרות
מתוך העיתונים, ומבצע במוחו שכתוב של הכתוב. לשמחתי
הצלחתי לפני תקופה קצרה לגרום לו להתקשר למערכות העיתונים ולהודיע על הפסקת
היותו מנוי בנימוק שהוא ישראלי ציוני פטריוט גאה. מה שאינו עומד בקנה
אחד עם צריכת העיתון אותו הם מדפיסים. לא קל היה לו לנתק עמם מנוי.
עשרות הצעות מפתות. כמה וכמה שיחות שכנוע. מה לא עשו על מנת שלא יפסיק את
מינויו. אך הנל התעקש ואף קיבל אישור חתום משני מערכות העיתונים, כי הוא
אינו מנוי עוד על העיתון שלהם. אף הפלא ופלא, מדי בוקר ממשיך חברי היקר
לקבל חינם אין כסף! את שני העיתונים עד לדלת ביתו. בתחילה התקשר הוא
מהר למערכת והודיע כי חלה טעות, אולי מחלק העיתונים מרוב הרגל. אולי הפקידה
שכחה לעדכן. אך הרגיעו אותו ממערכות העיתונים ומעניין הדבר כי כך
נוהגים שניהם. כן הם יודעים כי הוא לא מנוי. ולא הם לא מחייבים אותו או
את מקום עבודתו באף פרוטה. הם נותנים לו את העיתון חינם בתקווה שהוא יחזור
בו וישוב ויהיה מנוי מכובד בקהילתם. אכן הדבר
מלמד כי הייאוש החל לאחוז בהם. וטוב הדבר שכך. המקהלה האנטי ציונית פוסט
ישראלית מנותקת יהדות. זו השוררת בתשקורת, באקדמיה. בחלק מאליטות
השלטון והחוק. אלו שמשך זמן זכו לקבל במה נטולת רסן וללא תגובה ציבורית
הולמת, מתחילים בימים אלו להרגיש חזרה את נחת זרועו של הציבור המתקומם
מולם. לא עוד שקט. פרשת הקרן החדשה להשמדת ישראל. ותגובת עמותת אם תרצו.
הביאו לשינוי מבורך בשפת הדיון הציבורי. בתקווה שרוח זו רק תלך ותגבר.
|